ברוקולי הוא אחד הירקות הבריאים, המועילים והמומלצים ביותר שיש, אבל כששואלים ילדים – הוא בדרך כלל נמצא בתחתית הרשימה. הצבע הירוק העז, המרקם הלעיס והריח שמתפשט באוויר בזמן הבישול יכולים להרתיע גם את הילדים הכי פתוחים לטעמים. ועדיין, זה ממש לא אומר שצריך לוותר עליו. דווקא כשמכניסים אותו למנה מוכרת, רכה ואהובה כמו פשטידה, אפשר להכיר לילדים את הברוקולי בצורה חדשה. פשטידה עם ברוקולי לא חייבת להיראות כמו עוד משימת שכנוע מתישה, אלא יכולה להפוך לחלק שגרתי מהתפריט, ואפילו כזה שהם יבקשו.
מרקם שמרגיש כמו עוגה ולא כמו ירק
ילדים רגישים מאוד למרקמים, וברוקולי שמבושל בצורה לא מדויקת יכול להיות סיבי, גושי או רך מדי. כדי להפוך את פשטידת ברוקולי לידידותית יותר, כדאי לקצוץ את הברוקולי דק ככל האפשר, או אפילו לטחון אותו קלות כדי שיתמזג עם הבלילה ולא יבלוט לעין או בלשון. כשמרקם הפשטידה אחיד, רך ונעים הוא מתקבל טוב יותר. שילוב של גבינות רכות כמו קוטג’, גבינה צהובה מגורדת או שמנת חמוצה, מוסיף קרמיות שמעדנת את התחושה בפה. ברגע שהפשטידה מרגישה כמו עוגה מלוחה ולא כמו ירק מבושל, הילדים פתוחים יותר לתת לה צ’אנס.
שילובים שמעדנים את הטעם
ברוקולי נחשב ירק דומיננטי אבל כשהוא משתלב עם טעמים אחרים, אפשר לרכך אותו וליצור שילוב שגם ילדים יאהבו. תירס מתוק, למשל, מוסיף צבע צהוב מוכר וטעם שילדים מזהים מיד. בצל מקורמל מוסיף עומק ומתיקות וקישואים מגורדים משתלבים נפלא כמעט בלי להרגיש. תיבול עדין כמו מעט אגוז מוסקט, מלח, פלפל לבן או שן שום אחת מרוככת, יכולים להכניס עניין בלי להפוך את המנה לחריפה או מתובלת מדי. חשוב לזכור שלא כל ילד יתחבר לאותו שילוב, לכן שווה לנסות גרסאות שונות עד שמוצאים את מה שמתאים לחך המשפחתי.
הגשה שהיא חלק מהמשחק
הדרך שבה מגישים את הפשטידה יכולה לשנות את כל הגישה של הילד למנה. במקום לחתוך לריבועים קלסיים, אפשר להשתמש בתבניות מאפינס אישיות, כך כל ילד מקבל יחידה משלו בגודל שמתאים בדיוק ליד. צורות כמו לבבות, כוכבים או חיות, שאופים בתבניות סיליקון, הופכות את הפשטידה למשהו שמרגיש כמו מאפה מתוק רק בצבע ירוק. גם תוספות צבעוניות על כל יחידה, כמו עיגולי עגבנייה, פטריות או זיתים חתוכים, הופכות את המנה לידידותית יותר. כמו כולנו, גם ילדים אוכלים קודם כל עם העיניים, וכשהצלחת שלהם נראית כמו משהו שכיף לשחק איתו, הם יותר פתוחים להתנסות בטעמים חדשים.
שיתוף בהכנה: הדרך הבטוחה לפתוח את הראש
אחת הדרכים היעילות ביותר לגרום לילדים להתנסות באוכל חדש היא לשתף אותם בהכנה שלו. גם אם לא נוגעים ממש במזון, עצם הבחירה בצלחת, ערבוב בקערה או גרידת גבינה יוצרת תחושת שייכות למנה. ברגע שהם חלק מהעשייה הם מרגישים סקרנות ורצון לטעום מהתוצאה. אפילו ילדים שמסרבים לגעת בברוקולי כשהוא מונח בצד הצלחת, מתייחסים אליו אחרת כשהם אלה שהוסיפו אותו בעצמם לבלילה. אין צורך לבשל יחד שעות מספיק רגע של שיתוף כדי להפוך את כל החוויה מחובה למשחק, וכך פשטידת ברוקולי יכולה להיות הרבה יותר מעוד ניסיון להגניב ירק לצלחת. עם קצת מחשבה, יצירתיות והיכרות עם מה הילדים אוהבים, היא יכולה להפוך לחלק טבעי וטעים מהתפריט השבועי. לא תמיד הם יתאהבו בה מהביס הראשון, אבל אם תוגש נכון היא בהחלט יכולה להפוך לחלק מהשגרה, אפילו בלי שהם שמים לב.
